העיזים כמו הכבשים היו מהחיות הראשונות שבויתו ע"י האדם. שרידי עצמות עיזים שנמצאו באתרים ארכיאולוגיים במערב אסיה אפשרו תיארוך מהתקופה שבין 6000 – 7000 לפני הספירה.
עיזי הבר וכבשי הבר שניצודו שימשו מקור לפרוות, בשר, שומן, עצמות קרניים ומעיים לעשיית כלים. צמר וחלב הופיעו כמוצרים נוספים מהצאן (כבשים ועיזים), לאחר ביותו.
העז שתרמה להתפתחות העז המודרנית מקורה בהרים הגבוהים של אסיה ועד המזרח התיכון.
בסוג עז מבחינים במין מבוית אחד – עז הבית, אשר בו כ 350 גזעים.
מיון גזעי העיזים נעשה על פי צורת האוזניים והקרניים, על פי מוצאם ופיזורם הגיאוגרפי ועל פי ייעודם.
גזעים בעלי אוזניים שמוטות (lop ears) זו הקבוצה הגדולה ביותר. לקבוצה זו שייכים הגזעים המקומיים: הממבר, עז הסורית ועז סיני.
גזעים מטיפוס נובי (Nubian type) אף הם שייכים לקבוצה זו. עליו נמנים הגזע השאמי/ דמשקאי וכן האנגלו נובי שיובא לארץ.
העז האנגלו נובית היא גזע בריטי המוכר כבר מ 1850
גזע לבשר מאזור מדבריות סודן שעברה הכלאות עם גזעים מקומיים לחלב מאזור הודו.
גזע המותאם לאזורים חמים, שהעלה את ביצועי העיזים המקומיות הן בתנובת החלב והבשר.
עיזים אלו ידועות כמניבות חלב עשיר ברמות חלבון ושומן גבוהים.
יתרונות חלב העיזים:
כדוריות השומן גודלן קטן יותר ובזכות כך קלות יותר לעיכול
מבנה החלבון מתאים יותר לעיכול
חלבון ה Alpha CI המוכר כחלבון אלרגני אינו מצוי בחלב עיזים
יש נטייה לחשוב כי חלב העיזים דל יותר בלקטוז אך לא כך הדבר.
